המדריך למתגרשים

סוף הדרך "כשהבנתי שאני צריכה לכתוב "ג" (גרושה) בתעודת הזהות, חטפתי הלם. זו לא אופציה שגדלתי עליה. זה כמו שהיו שמים אותי בקטגוריה של אסירה נמלטת, מה פתאום? אני לא שייכת לזה!" תיארה בפני אשה שהתגרשה לפני שנים את מעמד שינוי הסטטוס שלה במשרד הפנים. מבחינה משפטית, מורכב השלב האחרון של הליך הגירושין משני חלקים: הכרעה במכלול הנושאים הקשורים לגירושין – הסדרי הורות, מזונות וחלוקת רכוש. בהתדיינות משפטית מתקבלת ההכרעה ע"י השופט בבית המשפט, או הדיינים בבית הדין הדתי. בהליכים הסכמיים מושגת ההכרעה ע"י הצדדים עצמם ונחתם הסכם גירושין. את הסכם הגירושין יש לאשר בבית המשפט, או בבית הדין הדתי. טקס הגירושין. בני זוג יהודים מתגרשים בבית הדין הרבני בטקס המורכב משני שלבים: השלב הראשון – מעמד "בירור השמות", בו נערך בירור שמותיהם של בני הזוג המתגרשים ושמות אבותיהם, לצורך זיהויים. למעמד זה מגיע כל אחד מבני הזוג עם עד מטעמו. בני הזוג והעדים ישאלו שאלות שונות בקשר לשמות על ידי הדיינים. השלב השני – סידור הגט, כולל מספר חלקים לרבות כתיבת הגט על ידי סופר סת"מ ומסירת הגט לידי האשה. לאחר סידור הגט יקבל כל אחד מבני הזוג מבית הדין, שני מסמכים: "מעשה בית דין" – מסמך החלטה החתום בידי הדיינים שסידרו את הגט, המאשר את הגירושין בין בני הזוג ו"תעודת גירושין" – המאפשרת להרשם כגרושים במרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים. תעודת הגירושין יחד עם מעשה בית דין, יאפשרו רישום לנישואים חדשים בפני הרבנות בישראל ובפני רשויות נישואים אחרות בעולם. בני דתות אחרות מתגרשים בבתי הדין שלהם. זוגות מעורבים, חסרי דת, או שאין להם בית דין דתי בישראל יתירו את נישואיהם בהליך אזרחי בבית המשפט לענייני משפחה. בשונה מהסיום הפורמלי של הנישואים – סידור הגט, המתרחש במועד מסויים ומוגדר, הרי שלחוויה הרגשית של בני הזוג, ביחס לסיום הנישואים, יש זמנים משלה: "יצאנו מחובקים מבית הדין הרבני והלכנו ביחד לבית קפה. הכל היה מאד נחמד. כשהגיע מועד התשלום, שנינו שלפנו במהירות את הארנקים. זה היה הרגע שבו קלטתי, בפעם הראשונה, שהתגרשנו." "הייתי מאד מתוח לקראת טקס סידור הגט, אבל במהלכו לא הרגשתי כלום. התרכזתי בהוראות שנתנו הדיינים ורציתי למלא אותן בדייקנות, כדי שאוכל לברוח משם כמה שיותר מהר. גם היום, שלוש שנים אחרי הגירושין, קורה לפעמים שאני מתעורר בבוקר וחושב לרגע שאני עוד נשוי." התחלה חדשה התקופה שלאחר הגירושין מאופיינת בטלטלות רגשיות עזות – עצב ותקווה, שחרור ופחד, שמחה ודאגה. רגשות הבאים לידי ביטוי גם בתיאורים אלו: "ביום שעזבתי את הבית הייתה לי דלקת בגרון, רתחתי מחום, כפי הנראה, היה שם מטען של חרדה עצומה. אבל מייד אחרי זה הייתה אופוריה." "הגירושין שלי נראו ככה: דכאון, דכאון, דכאון ואחריו חגיגה גדולה ושמחה, ואחר כך, החיים…" החיים שאחרי הגירושין מלווים בשינויים משמעותיים בתחומי חיים מגוונים: התארגנות כלכלית הפגיעה הכלכלית המלווה ברוב המקרים את הגירושין, מצריכה התמודדות עם המציאות הכלכלית החדשה, המחייבת לא פעם, לצמצם את רמת החיים, מצד אחד, ולשמור על מקורות ההכנסה הקיימים ואף להגדילם, במידת האפשר, מצד שני. רו"ח אושיק קראוס מפרט את ההטבות להן זכאים בני זוג שהתגרשו מן המוסדות השונים: משפחה חד הורית – על פי חוק משפחות חד הוריות, הורה, אשר בהחזקתו ילד ושאינו נשוי ושאין לו ידוע בציבור זכאי לקבל נקודת זיכוי נוספת כהורה יחיד. כמובן שהוא עדיין זכאי לקבל נקודת זיכוי עבור כל ילד מתחת לגיל 18. כלכלת ילדים – בו הזוג, אשר הילדים אינם בהחזקתו ומשלם מזונות עבור כלכלת ילדיו מקבל נקודת זיכוי נוספת. אם הוא מתחתן בשנית יש לו נקודת זיכוי נוספת. ביטוח לאומי – חשוב שנשים, אשר היו עקרות בית כשהיו נשואות ולא שילמו ביטוח לאומי עקב תשלום על ידי בן זוגן, יתחילו לשלם ביטוח לאומי באופן עצמאי, אם הן לא יוצאות לעבודה ונשארות בבית כדי לטפל במשק הבית. קצבת הבטחת הכנסה – ביטוח לאומי משלם להורה יחיד הבטחת הכנסה אם אינו יכול להבטיח לעצמו הכנסה המספיקה למחייתו או שבן הזוג אינו משלם מזונות. מענק לימודים – המוסד לביטוח לאומי משלם מענק לימודים בשיעור של עד 18% מגובה השכר הממוצע, בראשית כל שנת לימודים עבור כל ילד בגילאי בית ספר. הטבות נוספות – סיוע במשכנתה, הנחות בארנונה, הנחות במעונות יום ועוד. הסתגלות רגשית ההסתגלות הרגשית ל"חיים שאחרי" היא תהליך הדרגתי, מורכב וממושך המכיל גם תובנות ותקוות חדשות. בחרתי לסיים את המדריך בתובנות של ד' על תהליך הגירושין שעברה, ממרחק השנים שחלפו: הורות והקשר עם בן הזוג לשעבר "תהליך הגירושין קשה וכואב. כדי לאזור כוח ולהיפרד צריך, ברוב המקרים, להעצים את החלק השלילי בבן הזוג ולהעלים ולמחוק את החלק הטוב שהיה בו ובחיים יחד. זה מאפשר את החיתוך, השחור-לבן, של הפרידה. אבל החיים הם לא בשחור לבן, ולא מסתדרים במגירות. אחרי ששוככת הסערה והחיים מתחילים לחזור למסלול, האיש הזה שממנו נפרדת והפכת בינך לבינך (לבין חברותייך הטובות ומשפחתך) לאויב העם מספר אחד, ממשיך להיות האבא של ילדייך. קלטתי, שהאיש שממנו התגרשתי ישתקף אליי תמיד מילדיי (בצורה החיצונית, במעשים, באופי). הרבה שנים עברו עד שהבנתי שאני חייבת להעצים בחזרה את הטוב שבו, את הטוב שהיה בינינו, ולהבין שאנחנו ממשיכים לגדל יחד את הילדים. שיום יבוא ונהיה סבא וסבתא לאותם נכדים, ושעוד לפני כן, נחלוק את נישואיהם יחד, ושאני לא רוצה שהאירועים הנפלאים האלה תמיד יהיו עם טעם רע בפה ועם ילדים שצריכים לשמור שההורים לא יסבלו. אם אני רוצה שהילדים ימשיכו לחיות את חייהם ויתמקדו בטוב, אני לא יכולה להיאחז ברע ולהרעיל את הכל. ההבנה הובילה לתהליך של קבלה – האיש שהתגרשתי ממנו, הוא גם זה שהתחתנתי איתו וילדתי איתו. האיש שפעם אהבתי מאוד, והוא לא איש רע, והוא אוהב את ילדינו בדרכו שלו, ושלעולם לא אהיה גרושה מההורות המשותפת. ומשם – להתיידדות איתו, אחרי שנים של ויכוחים מכוערים ונתק. אבל אני גם יודעת וזוכרת היטב שאילו היו אומרים לי את זה בתקופה שבה עסקתי בלשכנע ולחזק את עצמי שאני עושה את הדבר הנכון בהחלטה להתגרש, בתקופה שבה עסקתי להשחיר אותו, לא הייתי מסוגלת לשמוע את זה." אהבה זוגית "בשנים שמאז הגירושין החזרתי לעצמי את האמון בעצמי. וממש לא ככה יצאתי מהנישואים. אז הרגשתי כמו נמלה, לא ראויה לשום דבר, ודאי שלא למערכת יחסים, שאני לא יודעת איך עושים את זה. מאז הגירושין שאלתי את עצמי הרבה מה זה אהבה? מה זה אומר אהבה? איך יכול להיות שלזה קראתי אהבה. התשובה שלי, היא שאהבה זה משהו שמתחבר, זה כאילו שני גלגלי שינים שמתחברים, באותו מקום ובאותו הזמן שיש לך את הפתח ולו יש את השן שנכנסת פנימה, שמה זה האהבה. אבל הפתחים שלי היו במקומות אחרים לגמרי. והיום הפתחים שלי זה כבר לא סבל, ולא כעס ולא תסכול ואני לא פותחת יותר את המקומות האלה, את זה אני כבר לא צריכה יותר. כמו שהוא אמר שהייתי העונש שלו, הוא היה העונש שלי. לחיות ביחד, יכולים להיות רק שני מעגלים סגורים שרוצים להיות אחד ליד השני, אין אפשרות לייצר מעגל אחד. לא האמנתי שאני מעגל שלם, ולא יכולתי להאמין שאני יכולה להצטרף למעגל שלם אחר. בזמן האחרון הגעתי למקום שאני אומרת שאני יכולה ללכת במקביל למישהו, לא להתערבב איתו, שאני יכולה לאהוב."  המדריך למתגרשים נכתב על ידי עו"ד חמוטל גת, המתמחה למעלה מעשרים שנה בגישור במשפחה ובגישור גירושין. המדריך אינו מהווה תחליף ליעוץ משפט י.

ככלל, ילדים מבקשים שהוריהם ימשיכו לחיות ביחד ולא רוצים שהם יתגרשו. הפרדוקס של ילדי הגירושין נוסח ע"י ג'ודית ולרסטיין וג'ואן קלי, החוקרות במשך עשרות שנים ילדים להורים גרושים בארה"ב: עצם ההפרעה בחייו של הילד נגרמת ע"י ההורים, אשר סערת הגירושין שבה הם עצמם נמצאים גורמת להם להיות פחות רגישים, באופן יחסי, לצרכיו של הילד. ד"ר דורית אלדר- אבידן[1] חוקרת מזה שנים ילדי גירושין בארץ. לדבריה, אין גיל "מועדף" לגירושין שכן לכל שלב ההתמודדות האופיינית לו, אבל גיל הילדים מהווה גורם משמעותי לדרך בה חווים הילדים את הפירוד. תקופת הפרידה ועד כשנתיים אחריה הם השלב בו עלולים לבוא לידי ביטוי קשיים רגשיים והתנהגותיים, בהתאם לכל גיל. ינקות (0-3): תינוקות ופעוטים אינם מסוגלים להבין את הפירוד באופן שכלתני. אך, מגיבים בחוסר שקט ורגישות יתר למתח שהם חשים אצל הוריהם, חרדים מפרידה מההורים, או מאחד מה, ומגיבים בבכי ותלות כלפי ההורה המשמורן, וחשש מפני ההורה הלא-משמורן. ילדי גן (בני 5-3): חוששים מאובדן קשר עם ההורים ומגיבים בבהלה, עצב, נסיגה בהתנהגותם (כמו חזרה להרטבה), חרדת פרידה, מבוכה, בלבול ואובדן. במקביל, עלולים להגיב בהתפרצויות כעס ותוקפנות ולסבול מחלומות מבועתים. הם נוטים להאשים את עצמם ביחס לפירוד ומפתחים פנטזיות לגבי איחוד מחדש בין ההורים. ילדים בראשית בית הספר (בני 6-8): בעלי יכולת טובה יותר לפתח חשיבה מוסרית, דבר הגורם להם לשפוט את הוריהם ולחפש "אשמים". נוטים לבטא כאב, להביע געגוע להורה שעזב את הבית ולהאשים את ההורה המשמורן, שכן באופן פרדוקסלי הם בטוחים בה יותר וחוששים פחות מתגובות ההורה המשמורן להאשמות. הם רוצים להחזיר את הוריהם לחיות יחד, וכשזה לא קורה הם חשים עצב, קיפוח וצורך בפיצוי – לא פעם חומרי (מתנות, דמי כיס כפולים וכו'). רבים מהם יורדים בלימודים ומתמודדים עם קשיים חברתיים בתקופה זו. בנים נוטים לבעיות התנהגות, בנות נוטות להגיב במידה רבה יותר של עצב. רבים נשאבים לעימות בין ההורים, מתמודדים עם נאמנות כפולה, ומעבירים מסרים בין ההורים מתוך נסיון לקחת אחריות על המצב. לקראת התבגרות (בני 9-12): בגיל זה הילדים נוטים להיות מאוד שיפוטיים ולכן רבים "מחליטים" מי "צודק" וכורתים ברית עם אחד ההורים, כנגד ההורה השני. הם חווים מצוקה, כעס, כאב וחוסר אונים. נסיונם "להבין" את העימות גורם להם להגיב בלקיחת אחריות יתר, התערערות תחושת הזהות, ולעיתים גם סימפטומים גופניים, כגון כאבי ראש ובטן, הפרעות שינה ואכילה או תגובות גופניות אחרות. מתבגרים (13-18): גיל ההתבגרות מאופיין במקרים רבים בסערה וחוסר יציבות, המקשים על התמודדות עם הגירושין. ילדים בגיל זה מפתחים עצמאות, אך זקוקים לתמיכה, אישור והכוונה. גם ילדים אלה מתמודדים עם תחושת אובדן ובדידות. הם חשים אבל וכעס, נאמנויות מתנגשות כלפי ההורים והתרחקות מהם. ילדים בגיל זה עלולים להגיב בבעיות התנהגותיות (בעיקר בנים) או בדכאון (בעיקר בנות) ונטיה מוגברת להתנהגות בלתי מבוקרת, כגון שתית אלכוהול, שימוש בסמים או התנהגות מינית מוקדמת. לדברי אלדר-אבידן, המרכיבים המרכזיים המשפיעים על הסתגלותם של הילדים לגירושין הם קשר טוב ויציב עם שני ההורים, ובעיקר התפקוד ההורי היציב של ההורה המשמורן שעמו חלקו את משק הבית מאז הגירושין ולאורך כל שנות חייהם. הקשר היציב והבטוח עם ההורה השני גם הוא גורם משמעותי המשפיע על ההסתגלות, כמו גם היכולת לשותפות הורית מתמשכת בין ההורים ויכולתם לצמצם את רמת העוינות ביניהם. כללים משפטיים הפרדת בתי ההורים מחייבת לקבוע הסדרי הורות המותאמים למצב החדש. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 מבחין בין שני מושגים אפוטרופסות ומשמורת (או חזקה): אפוטרופסות – ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים. האפוטרופסות כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכיו, חינוכו, לימודיו ועוד. האפוטרופסות, אינה משתנה, או נחלקת בעת גירושים. שני הההורים נשארים אפוטרופסים לילדיהם. משמורת (או חזקה) – ע"פ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, משמורת היא הרשות להחזיק בקטין, לקבוע את מקום מגוריו, והסמכות ליצגו. החוק אינו מתייחס לסוגים שונים של משמורת אך בפועל קיימים שני סוגים עיקריים: משמורת ייחודית של אחד ההורים – קביעת מקום מגורי הילדים בביתו של אחד ההורים במקביל לקביעת הסדרי ראיה כלומר מועדי הפגישות והשהות של הילדים עם ההורה הלא משמורן. משמורת ייחודית של האם הייתה במשך שנים ארוכות ההסדר השכיח ביותר. משמורת ייחודית של האב נקבעה במקרים נדירים יחסית, בד"כ כאשר מהתעוררו כשלים חמורים בתפקודה של האם. משמורת משותפת – הילד מתגורר בשני הבתים של הוריו. לא נקבעים הסדרי ראיה, אלא נקבעת חלוקת זמני השהות של הילד עם כל אחד מההורים. בעבר, הסדר זה היה נדיר והותנה בהסכמת הצדדים. כיום מגלים בתי המשפט פתיחות רבה יותר ביחס למשמורת המשותפת וחלק מהשופטים אף רואים זאת כהסדר המועדף. שינויים חברתיים ומשפטיים הובילו להכנת תזכיר הצעת חוק הורים וילדיהם, התשע"ב-2012 הקובע, בין השאר, את המושג "הורות משותפת" המבטא התייחסות שוויונית לשני ההורים כמשמעותיים בגידול הילדים וכאחראים במשותף למימוש זכויות הילדים. על פי הצעת החוק, בעת פירוד ייקבעו "הסדרי הורות" (ולא משמורת והסדרי ראיה). כחלק מאותה תפיסה מבטלת הצעת החוק את חזקת הגיל הרך – חזקה הקיימת בחוק הכשרות ובדין העברי, לפיה ילדים עד גיל 6 יישארו במשמורת האם. הצעת החוק לא הפכה לחוק, ועם זאת קיימת בשנים האחרונות פסיקה של בתי המשפט לענייני משפחה המאמצת את עקרונות הצעת החוק. במקביל, ממשיכה להתקיים גם פסיקה על פי החוק הקיים, כך שהפסיקה אינה אחידה. טובת הילד היא עקרון על הקובע כי כל ההחלטות בעניינם של ילדים ייקבעו על פי טובתם. לשם כך נבחנת יכולת ההורה למלא את צרכיו הפיזיים והנפשיים של הילד וכן יכולתו להעניק לילד חינוך טוב וסציאליזציה. השאלה מה היא טובת הילד מושפעת גם היא מתפיסות ערכיות. בעבר, נחשבה משמורת ייחודית של האם כמשמורת המועדפת, כיום ניכרת בפסיקה נטיה להעדיף משמורת משותפת, במקרים המתאימים לכך. כיצד מתקבלת ההחלטה על משמורת הילדים? בית המשפט מחוייב לעקרון טובת הילד. לשם כך, מופנים ההורים לקבלת תסקיר מאת פקידת סעד לסדרי דין, או למבחני מסוגלות הורית. בית הדין הרבני פוסק גם הוא בהתאם לעקרון טובת הילד ואף הוא מפנה לקבלת תסקיר. במקרה של מחלוקת על חינוך הילדים יפסוק בית הדין בדרך כלל לטובת החינוך הדתי וההורה הדתי. בהליכים הסכמיים, קובעים בני הזוג בעצמם את המשמורת ואת הסדרי הראיה. במקרים של מחלוקת בין בני הזוג, או בעת התלבטות ביחס לנושאים אלו, ניתן להעזר באנשי מקצוע מתחום הטיפול. ההסכמה מפחיתה את העוינות בין בני הזוג, מאפשרת להם לשמור על תקשורת פתוחה ולקבל החלטות משותפות לגבי הילדים גם בעתיד. בכך, שומרת ההסכמה על הילדים מפני הסלמת המאבק, עוזרת להם לעבור את הפרידה עם פחות קשיים ומסייעת להסתגלותם הטובה בהמשך החיים שמיעת קולם של הילדים – מתן הזדמנות לילדים, להשמיע את קולם ולבטא את דעותיהם, שאיפותיהם ומצוקותיהם הן בקשר להליך הגירושין של הוריהם והן ביחס לשינויים העומדים לחול, עקב כך, בחייהם שלהם עצמם. בבתי המשפט לענייני משפחה נשמעים הילדים ע"י עובדי יחידת הסיוע, ו/או ע"י השופט הדן בתיק, כאשר הילד הוא זה שבוחר בפני מי להשמע. שמיעת הילדים נעשית בלשכת השופט או ביחידת הסיוע, ולא באולם המשפט. דברי הילדים נלקחים בחשבון ע"י השופט בהכרעתו. שמיעת ילדים מתאפשרת היום גם בהליכים הסכמיים, כאשר דברי הילדים נלקחים בחשבון על ידי ההורים, בעת גיבוש ההסכמות ביניהם. כמה דוגמאות לדברים שאמרו ילדים: "כשאני נמצא עם אבא אני רוצה שהוא יתן לי לדבר איתו על אמא, וכשאני עם אמא שאוכל לדבר איתה על אבא, ואז אני פחות אתגעגע אליהם". "פעם אבא היה משחק איתי. מאז שהוא עזב את הבית אנחנו כבר לא משחקים יותר." "הייתי רוצה שאמא לא תהיה כל כך עצובה." איך לעזור לילדים? הורים המשמיצים זה את זה בנוכחות הילדים, מערבים את הילדים במחלוקות שביניהם, ובוודאי הורים המסיתים את הילדים נגד ההורה השני, פוגעים בילדיהם, לא פחות ואף יותר משהם פוגעים זה בזה. אפשר גם אחרת בספרה "להתגרש ולהישאר חברים" מפרטת ד"ר סוזן זיידל, מחלוצות הגישור המשפחתי בארץ, כיצד יכולים הורים להקל על ילדיהם את משבר הגירושים: להכין את הילדים לשינויים הצפויים. לשמור על קשר יציב וסדיר של הילדים עם שני ההורים, מבלי לגרום לילדים לפתח יסורי מצפון על אהבתם להורה השני ורצונם לשהות במחיצתו. לייצר הרגשת בית ומשפחה בשני הבתים. להוות אוזן קשבת עבור הילד – ולא להיפך. לשמור על יציבות, סדר ועקביות בחיי היום – יום.  [1] מתוך ספרה של דורית אלדר-אבידן, "בשם הילדים: סיפורי חיים ותובנות של ילדי גירושין". המדריך למתגרשים נכתב על ידי עו"ד חמוטל גת, המתמחה למעלה מעשרים שנה בגישור במשפחה ובגישור גירושין. המדריך אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי..

מזונות הם תשלומים חודשיים עבור הוצאות הקיום השוטפות של הזכאי להם. חוק המזונות האזרחי מפנה לכללי הדין הדתי – הדין העברי ביחס ליהודים, בכל הקשור למזונות. לכן, גם בתי המשפט לענייני משפחה (ולא רק בתי הדין הרבניים) אמורים לפסוק מזונות על פי הדין הדתי. פסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 יצר שינוי מהותי בתחום מזונות הילדים, כמפורט בהמשך. מזונות אשה מזונות אשה הם חלק מחיובי הבעל היהודי לאשתו. לכן, מזונות האשה משולמים עד הגט. בדרך כלל משולמים מזונות אלו במהלך תקופת הפרידה בין הצדדים. כל עוד הם משולמים, אמורים מזונות האשה לשמר את רמת החיים לה הורגלה האישה. הכנסות האשה, מעבודה או ממקורות אחרים, מקוזזות ממזונותיה. על פי הדין העברי, התנהגויות מסוימות של האשה, כמו בגידה, מרידה (סרוב לחיות חיי אישות) וסירוב לגט, מהוות עילה להפסקת המזונות. מזונות ילדים ע"פ ההלכה העברית חייב אב יהודי לספק את צרכיו ההכרחיים של ילדיו. צרכים הכרחיים מוגדרים כמזון, לבוש, מדור, הוצאות מדור, חינוך ורפואה. צרכים נוספים כגון, חוגים, קייטנות, בילויים וכו' מוטלים על שני ההורים ביחס ליכולותיהם הכספיות. חובת תשלום המזונות, ע"פ הדין, חלה עד גיל 18. בתקופת השירות הצבאי חובה משולמים מזונות מופחתים – 1/3 מסכום המזונות ששולם עד אז. פסק הדין של בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 חולל שינוי מהותי בתחום וקבע כי במצב של משמורת משותפת לילדים מעל גיל שש, לא ישולמו מזונות כאשר הכנסות ההורים דומות. בצד השינוי שיצר פסק הדין, נותרו שאלות פתוחות רבות באשר לחישוב מזונות הילדים וקיימת פסיקה לא אחידה בנושא. קביעת המזונות משפיעה על גובה ההכנסה הפנויה הנותרת בידיו של כל אחד מבני הזוג ובכך מביאה לידי ביטוי את המחיר הכלכלי, המיידי והיומיומי של הגירושין. מאחר והפרדת בית אחד לשני בתים קשורה כמעט תמיד בהורדה משמועתית של רמת החיים, מנקזים אליהם הדיונים במזונות חרדות ודאגות קיומיות של שני בני הזוג והופכים אותם, לא פעם, לקשים ומרים. הקושי הכלכלי האובייקטיבי מתערבב גם עם הכעסים, העלבונות והרצונות השונים של בני הזוג. כך למשל, מי שאינו רוצה להתגרש מתקשה בדרך כלל לעכל את העובדה שבנוסף לפירוק הנישואין, תרד גם רמת החיים שלו ושל ילדיו ומצפה שהצד השני יישא בכל, או רוב המחיר הכלכלי. אבל, גם מי שבחר בגירושין מופתע פעמים רבות מהמחיר הכלכלי הנלווה אליהם ובדרך כלל אינו מוכן ואינו יכול לשאת בהם לבדו. קביעת גובה המזונות, הן בבתי המשפט והן בהליכים הסכמיים, מחייבת בדיקה ריאלית של הוצאות והכנסות המשפחה, תוך התייחסות לכללים המקובלים, וחוסר הוודאות הנוכחי. ההליכים ההסכמיים מאפשרים להתאים את גובה המזונות לצרכי הילדים והצדדים גם אם התוצאה עליה יסכימו בני הזוג תחרוג מהתוצאות המשפטיות הצפויות. ההליך ההסכמי מאפשר לבני הזוג לבחור בתוצאה הרצויה לו ולהקטין בכך את אי הוודאות המשפטית.  המדריך למתגרשים נכתב על ידי עו"ד חמוטל גת, המתמחה למעלה מעשרים שנה בגישור במשפחה ובגישור גירושין. המדריך אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי..

בכתבה שעסקה בנושא חסכון בעלויות דיור, הועלה רעיון מהפכני – להתאהב כדי לחסוך. הרעיון פשוט – שכר הדירה ושאר עלויות המחיה של שני אנשים בודדים גבוהים בהרבה מאילו של זוג החי במשותף , ולכן הומלץ באותה כתבה להתאהב ולעבור לחיות יחד כזוג. בעת גירושין קורה ההפך – הפרדת בית המגורים לשניים גורמת לעליה בהוצאות המחיה, בשני הבתים הנפרדים גם יחד בכ- 25% עד 40%, לעומת הוצאות הבית המשותף. כלומר, זוגות שהכנסתם נשארה קבועה יאלצו להפחית את רמת חייהם בכ- 40% – 25% לעומת רמת החיים שהורגלו אליה בטרם הגירושין. רובנו תופסים הורדה בסדר גודל כזה מרמת חיינו כמעט כבלתי אפשרית. הפרדת נכסי בני הזוג יוצרת גם היא הפחתה בערכם הממשי. מכירה של דירת המגורים וחלוקת התמורה בין בני הזוג תשאיר בידי כל אחד מהם סכום שבמקרה הטוב יאפשר לרכוש דירה פחות טובה, ובמקרים אחרים לא יאפשר רכישת דירה. כך גם לגבי חלוקתם של שאר הנכסים. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי בעת הגירושין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של נכסי בני הזוג, כולל חובותיהם המשותפים, אשר נצברו במהלך הנישואים, למעט חריגים מסויימים המופיעים בחוק. כלומר, הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם יחולק ביניהם בחלקים שווים בעת הגירושין. החוק מאפשר לבתי המשפט ולבתי הדין, לבצע חלוקה לא שווה של הרכוש בהתקיים נסיבות מיוחדות, המצדיקות זאת. מדובר בדרך כלל במקרים בהם חוסר האיזון בין בני הזוג בולט במיוחד, ובית המשפט, המביט גם לעבר העתיד, פועל במטרה להביא לאיזון משאבים שיאפשר לשני בני הזוג סיכוי הוגן לקראת החיים שלאחר הפירוד. רכוש משותף עשוי לכלול: דירת מגורים. כספים, חסכונות, השקעות וכו'. פנסיות, ביטוחי חיים, קופות גמל, קרנות השתלמות וכו'. עסקים. מכוניות. מיטלטלין. חובות, משכנתאות, יתרות חובה. מוניטין, נכסי קריירה, נכסי עתודה כלכלית, הכנסה עתידית. מניות ואופציות. בנוסף לרכוש המשותף קיים גם רכוש אישי, השייך לאחד מבני הזוג בלבד. רכוש אישי יישאר ברשות בעליו ולא יחולק בעת הגירושין והוא עשוי לכלול: נכסים שהיו בבעלות בן הזוג עוד בטרם הנישואים. מתנות שקיבל אחד מבני הזוג, גם במהלך הנישואים. ירושות שקיבל אחד מבני הזוג, גם במהלך הנישואים. חפצים אישיים. בהליכים משפטיים יוכרעו שאלות אלו בהתאם לדין ולראיות. בהליכים הסכמיים ניתן להגיע להסכמות החורגות מהדין, תוך התאמתן לצרכי הצדדים וילדיהם. צעדים בדרך לקבלת החלטה על חלוקת הרכוש: ראשית, לאסוף ולרשום את כל פרטי הרכוש המשותף . ייתכן ויתגלעו מחלוקות בינכם לבין בני זוגכם בשאלה האם נכס מסויים הוא חלק מהרכוש המשותף שיש לחלוק בו, או שזהו רכוש אישי האמור להישאר כולו בידי בעליו. דוגמא אופיינית – אחד מבני זוג קיבל בירושה מגרש. על גבי המגרש בנו בני הזוג את ביתם, מכספי חסכונות ומשכנתה. האם הבית והמגרש מהווים רכוש משותף? או שמא זהו רכוש אישי של בן הזוג שירש את המגרש? בתי משפט מכריעים במחלוקות אלו בהתאם לראיות ולדין. בהליכים הסכמיים אפשר להגיע לפתרונות גמישים ויצירתיים. שנית, להעריך את שווי הרכוש – חישוב ערכם של חלק מהנכסים אינו פשוט ודורש חישובים מורכבים או קביעת מנגנונים לקביעת הערך, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות: כאשר בני הזוג מסכימים שאחד מהם יקנה את חלקו של השני בדירת המגורים, מתעוררת, לא פעם, מחלוקת לגבי ערכה של הדירה. בן הזוג שמוכר את חלקו בדירה יעדיף את ההערכה הגבוהה ביותר של הדירה (ולקבל תשלום גבוה עבור חלקו) בעוד שבן הזוג הקונה יעדיף את ההערכה הנמוכה (ולשלם פחות). מנגנון אפשרי לפתרון מחלוקת זו עשוי להיות מינוי שני מתווכים, או שמאים, אחד מטעמו של כל אחד מבני הזוג, כאשר ממוצע ההערכות ביניהם יהווה את ערך הדירה. חישוב ערכן של פנסיות ונכסים אחרים שאינם נזילים במועד הגירושין הוא פעולה מורכבת המחייבת חוות דעת של אקטואר. סוגיות כלכליות הקשורות למוניטין, למניות ולאופציות דורשות לעיתים קרובות חוות דעת מקצועיות. הערכת שווים של נכסים אלו נעשית הן בבתי המשפט והן בהליכים הסכמיים גם תוך הסתמכות על חוות דעת מקצועיות. שלישית, לקבוע את מועד חלוקת הרכוש. פרטי רכוש מסויימים מחולקים במועד הגירושין, ואילו מועד החלוקה של סוגי רכוש אחרים יכול להדחות לתקופות אחרות ולפעמים לשנים רבות. למשל, מכירתה של דירת המגורים עשויה להידחות למועד מאוחר יותר, על מנת לאפשר לילדים להמשיך ולהתגורר בה עם אחד ההורים. כך גם איזון תשלומי הפנסיה ונכסים כספיים אחרים שאינם נזילים במועד הגירושין, עשוי להידחות למועד בו יהפכו לנזילים. חלוקת הרכוש כרוכה, כמעט תמיד, בהורדה ברמת החיים. מטבע הדברים, מנסה כל צד להפחית את הפגיעה הכלכלית בו. ברוב המקרים, הקטנת הפגיעה באחד מבני הזוג תבוא על חשבון בן הזוג השני.  המדריך למתגרשים נכתב על ידי עו"ד חמוטל גת, המתמחה למעלה מעשרים שנה בגישור במשפחה ובגישור גירושין. המדריך אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.

ב ין אם בחרתם להיפרד באמצעות מאבק משפטי ובין אם בהליך הסכמי, הכנה יעילה ויסודית תזרז את התהליך ותצמצם את הפער בין הציפיות לתוצאות. ההכנה כוללת מספר צעדים שיפורטו בפרק זה. שלושת הצעדים הראשונים מתאימים לכלל הליכי הגירושין – הן בדרך של מאבק משפטי והן בהליך הסכמי, שלושת האחרונים מתאימים בעיקר להליכי גישור אבל יכולים לעזור גם במקרים אחרים. גיבוש יעדים נסו להגדיר את המטרות שלכם, ובהמשך הכינו סדר עדיפויות במטרות שלכם, לשם כך תוכלו להעזר ברשימה הבאה: מגבלות המציאות – ישנם דברים שאינם בשליטתנו. כך למשל, כמעט תמיד כרוכים הגירושין בירידה משמעותית ברמת החיים, לפחות בתקופה הראשונה. לכן משמעות המשפט "אני רוצה להתגרש אבל לא מוכן להוריד את רמת חיי", היא למעשה "אני לא מוכן להתגרש". גם הרצון הטבעי לשהות עם הילדים כמה שיותר זמן ולעזור להם לעבור את התקופה הקשה, לא תמיד אפשרי. במקרים רבים הוא מתנגש עם האתגרים הכלכליים של הפרידה, המחייבים לעיתים שעות עבודה ארוכות יותר, הבאות גם על חשבון הזמן עם הילדים. צריך לקחת בחשבון כי עוד לפני ההתפשרות עם בן הזוג השני יש להתחשב במציאות המשתנה. לא כל מאבק הוא מאבק ראוי – המשבר המאפיין את תקופת הגירושין, ריבוי הלחצים וההחלטות, יחד עם סערת הרגשות, גורמים לא פעם להתעקשות על מטרות שוליות יחסית תוך סיכון המטרות החשובות באמת. אם הסכמתם על הסדרי ההורות והשהות של הילדים עם ההורים, לא בטוח שכדאי לנהל מאבק מר, עד כדי פיצוץ ההסכם, על השאלה האם הילדים ישובו לביתה של האם בשעה 20:30, או 19:30. מחירים – כמעט לכל החלטה שתקבלו, יש מחיר. אם רוצים שהילדים ילונו בבתים של שני ההורים, צריך לאפשר להם הסדרי מגורים ראויים בשני הבתים וזה עולה כסף, שכנראה יחסר בתחום אחר. מי שרוצה להשאיר ברשותו את בית המגורים, צריך לבדוק האם יוכל לעמוד בתשלומי המשכנתה בעצמו. בידקו את המחירים והאם אתם יכולים או רוצים לשלם אותם. איסוף מסמכים חלוקת הרכוש המשותף של בני הזוג היא נושא מרכזי כמעט בכל גישור משפחתי. לפני שמחליטים איך לחלק, חשוב לדעת במדויק מהם פרטי הרכוש השונים ומה ערכו הכספי של כל פריט רכוש. רוב המידע ביחס לרכוש קיים במסמכים שונים, אותם רצוי לאסוף לפני שמתחילים לדבר על חלוקת הרכוש. חשוב מאד כי המידע והמסמכים יהיו נגישים לשני בני הזוג ולא יישארו ברשותו של אחד מהם בלבד. לדוגמא – יעל וזיו הגיעו לגישור עם הסכמה שאין צורך לאזן את הפנסיות הרשומות על שמם, מאחר והנחת המוצא שלהם הייתה כי הם צברו סכומי פנסיה דומים. לדבריהם, גם אם יש פער של כמה אלפי שקלים, הם לא מעוניינים "להתעסק" איתו. בדיקת תדפיסי קופות הפנסיה העלתה כי קיים פער של כמה מאות אלפי ₪ לטובת יעל ובעקבותיה נבחנה ההסכמה הראשונית מחדש. איסוף המסמכים מגלה לפעמים "אוצרות אבודים" של חשבונות בנק, או חסכונות שונים שנשכחו, ובמקרים אחרים מתגלים למרבה הצער חובות שיש להתמודד איתם. כך או כך, חשוב כי שני בני הזוג ידעו מהו היקף הרכוש והחובות לפני שהם מקבלים החלטות וחותמים על הסכם. מובן שגם במהלך הגישור ניתן להשלים ולאסוף מסמכים חסרים, אבל איסוף מוקדם של המסמכים יזרז את התהליך וייעל אותו. מטבע הדברים, פרטי הרכוש משתנים בין זוג לזוג וכך גם המסמכים שיש לאסוף. להלן, רשימה חלקית של פרטי רכוש ומסמכים אופייניים. לא כל זוג יצטרך את כולם וחלק מהזוגות יידרשו לאסוף מסמכים נוספים: הכנסות – תלושי שכר לשכירים, דו"חות שנתיים לעצמאים. הוצאות – פירוט הוצאות משק הבית והילדים. חשבונות בנק – תדפיסי חשבונות, חסכונות, פק"מ, חשבונות דולריים, השקעות, הלוואות וכו'. זכויות – פנסיות, ביטוחי חיים, קופות גמל, קרנות השתלמות וכו' נכסי מקרקעין – נסחי טאבו, תדפיסי משכנתאות. מניות ואופציות – מסמכים המעידים על קיומן ועל התנאים למימושם. עסקים – למשל, הערכת שווי של עסק. ביטוחים שונים – ביטוח רכוש, ביטוח תכולת בית, ביטוחי בריאות וכו'. חובות – אישורים מעודכנים. הסכמי ממון – לזוגות שחתמו ביניהם על הסכם ממון. מסמכים אישיים – תעודות זהות, תעודות נישואין. תמיכה נפשית בני הזוג – משך הזמן של תהליך הגירושין משתנה מאד בין זוג לזוג, אבל כמעט תמיד הוא נראה, לבני הזוג המצויים בו, ארוך מידי ומלא קונפליקטים, סערת רגשות, כעסים, פגיעות ורגשי אשמה. כדי להתמודד עם הקושי, מומלץ להיעזר בכל תמיכה רגשית שתוכלו לגייס. אפשר לבחור בטיפול נפשי מקצועי, קבוצת תמיכה של משפחה, חברים, או טיפול אלטרנטיבי. חשוב לבחור בתמיכה המתאימה לכם, ולהיעזר רבה. הילדים סובלים בדרך כלל מתהליך הגירושין שלכם. אל תקשו עליהם עוד יותר. הימנעו מלערב אותם במאבקים ביניכם, הן במאבקי הכוח בבית והן במאבקים המשפטיים. נסו להיות קשובים אליהם ולהבין את צרכיהם. עדכנו את המורה או הגננת על הגירושין ובקשו שידווחו לכם על שינויים בהתנהגותם. דברו עם הילדים. אם יש צורך התיעצו באנשי מקצוע מתחום הטיפול, או הפנו את הילדים לטיפול מקצועי. אל תסיתו אותם כנגד ההורה השני. אל תשמיצו את ההורה השני בפניהם. אל תחקרו אותם על יחסיהם עם ההורה השני. אל תגרמו להם להסתיר מכם את אהבתם להורה השני. אל תשכחו את מקומכם כהורים ואת מקומם כילדים. הכנה להליכים הסכמיים הגדרת צרכים לכולנו, כבני אדם, יש צרכים מגוונים המתייחסים להיבטים שונים של החיים – צרכים פיזיים, רגשיים, חברתיים, צרכי בטחון וצרכים של ביטוי עצמי. אחד המאפיינים של משבר וקונפליקט הוא שצורך מסוים, או רגש חזק, משתלטים ו"מוחקים" את שאר הצרכים החיוניים. למשל, מי שרוצה לנקום בבן זוגו ולהרוס אותו כלכלית עלול "לשכוח" שהדבר יגרום לפגיעה קשה בילדים. כך גם, השתלטות של פחד ודאגה עלולה לגרום להתבצרות בעמדות שלא מאפשרות לקבל הצעת פשרה טובות. הצרכים של הילדים חייבים גם הם להיבדק ולקבל מענה בהליך הגישור. הבעיה היא שלא תמיד קל להבחין בין הצרכים האישיים שלי כהורה, לבין הצרכים של הילדים, במיוחד בזמנים של משבר וסערה רגשית. למשל, האם הדרישה שהילדים ישנו כל הלילות בבית שלי נובעת רק משיקולים של שמירת היציבות בחיי הילדים? האם ייתכן שהיא עונה גם על הצורך שלי לא להישאר לבד? ואם כך, האם צרכים אחרים של הילדים, כמו שמירת הקשר עם ההורה השני, לא מתנגשים עם הצורך שלי? בנוסף, גישור מצליח רק בתנאי שגם צרכיו של הצד השני מקבלים מענה. למי שמעוניין בהצלחת הגישור, כדאי מאד להכיר ולהבין היטב גם את הצרכים של השני. איך לעשות זאת? פנו לעצמכם זמן והכינו את רשימת הצרכים שלכם – למשל, מהי ההכנסה החודשית שתספק לכם רמת חיים סבירה? האם אפשר להגדיל את ההכנסה? ואם כן, מה יעזור לכם בכך – זמן פנוי? שינוי מקום מגורים? שקט נפשי? האם בן הזוג (או מישהו אחר) יכול לעזור בכך – למשל, אם ייקח על עצמו להיות יותר זמן עם הילדים? או שאולי תחלקו בהוצאות מטפלת בזמן ששניכם עובדים? חשבו על הילדים שלכם והכינו את רשימת הצרכים שלהם – מה חשוב להם לדעת ומה חשוב להם לא לדעת על מערכת היחסים הזוגית ועל נסיבות הפרידה? מתי ואיך נכון להעביר אליהם את הידיעה על הפרידה? כמה זמן ישהו עם כל אחד מההורים? מהם ההסדרים המתאימים להם ביותר? היכן יגורו וילמדו? איך אתם כהורים תמשיכו לקבל החלטות משותפות בקשר לילדים? איך תעשו זאת מבלי לפגוע בהם? אתגר לא קל אבל חשוב – נסו לפרט את רשימת הצרכים של בני הזוג שלכם – לדוגמא, מה ההכנסה החודשית שתספק להם רמת חיים סבירה? כצעד ראשון נסו לקחת את רשימת הצרכים שהכנתם לעצמכם ובדקו אותה ביחס לבני הזוג. התנהגויות מקדמות והתנהגויות מפריעות הגבר הגיע ראשון לפגישת הגישור והתמקם על אחד הכיסאות בחדר. כעבור כמה דקות נכנסה האישה, בחרה לעצמה כסא, סובבה אותו, התיישבה עם הגב כלפי הגבר והודיעה "איתו אני לא מדברת!" בתגובה, קם הגבר מהכסא ואיים לעזוב את הפגישה. בהתחלה נראה היה כי האישה רוצה להכשיל את הגישור ולכן מסרבת לדבר, אבל בירור קצר גילה כי היא מעוניינת מאד לקיים את הגישור. מה גרם לאותה אישה להתנהג באופן שעלול להכשיל את רצונותיה? התנהגויות מפריעות הן כל התנהגות שמטרתה לפגוע בבן הזוג, לדוגמא: הטחת האשמות כלפי בן הזוג, קוצר רוח, שימוש בביטויים מעליבים, גלגול עיניים ועוד – כולן פוגעות ביכולת לנהל משא ומתן ומפחיתות את הסיכוי להגיע להסכמה. הסיבה לשימוש בהתנהגויות מפריעות נובעת במקרים רבים משילוב של כעס ופחד. כעס על הצד השני ופחד מפני עצמי, שאוותר ואסכים לתוצאות שאינן רצויות לי. אלא שמבחינת הצד השני מדובר בתוקפנות כלפיו ולכן התגובה תהיה, בדרך כלל, התנהגות מפריעה נגדית, שבתורה מייצרת תגובת נגד קשה עוד יותר אצל הראשון וחוזר חלילה. כך נוצר מעגל קסמים ש"מוכיח" כי הכעס והפחד הראשוניים "מוצדקים" ואף מגביר אותם, כמו בדוגמה שלמעלה. מכאן, קצרה הדרך לפיצוץ המשא ומתן. לעומתן, התנהגויות מקדמות מבטאות יחס של כבוד ואכפתיות כלפי הצד השני, גם תוך כדי ויכוח ועמידה על דעותי, והן מתבטאות בשתי דרכים עיקריות: ניסוח בהיר של הצרכים שלי – כשברור לי מה אני רוצה ומהם סדרי העדיפויות שלי, כשברור לי על מה אוכל לוותר ועל מה לא, קל יותר להקשיב לבן הזוג הקשבה אמיתית ללא התפרצויות וקטיעת דבריו. התעניינות בצד השני על ידי שאלות כמו "כמה פעמים בשבוע את צריכה להישאר עד מאוחר בעבודה?", או אמירות כדוגמת "ברור לי שגם אתה צריך להמשיך לחיות טוב אחרי הפרידה." התנהגויות מקדמות אינן מבטאות הסכמה לעמדת השני או ויתור על עמדתי. ההפך הוא הנכון, התנהגויות מקדמות מאפשרות לי לבטא בתקיפות את הצרכים שלי מבלי לפגוע ולהשפיל את השני, ובכך מייצרות אווירה נינוחה ומאפשרות להגיע להסכמות הוגנות בזמן קצר. אופן הניסוח חשוב ביותר -אמירה כמו "אתה אבא נהדר" היא התנהגות מקדמת, לעומת זאת המשפט "אתה אמנם בן זוג גרוע אבל אבא נהדר" הרבה פחות יעילה, מי שמואשם בהיותו בן זוג גרוע לא תמיד פנוי לשמוע את החלק השני של המשפט. אז מה עושים? התנהגויות מקדמות – דמיינו שאתם נמצאים בויכוח עם בן/בת זוגכם. כעת נסו לחשוב אילו התנהגויות שלכם תורמות לדיון יעיל ומקדם. התנהגויות מפריעות – עדיין באותו ויכוח דמיוני, חישבו אילו התנהגויות שלכם עלולות להפריע לדיון ו"לתקוע" אותו. בדקו עם עצמכם מה תוכלו לעשות כדי להימנע מהתנהגויות מפריעות ומה יעזור לכם להתנהג באופן שיקדם את הדיון. חשבו על בן/בת הזוג שלכם – מהם ההתנהגויות המפריעות ומהן ההתנהגויות המקדמות שלהם? נסו לחשוב מה אתם יכולים לעשות כדי להפחית את ההתנהגויות המפריעות ולעודד את ההתנהגויות המקדמות שלהם. סבלנות הגישור, למרות יתרונותיו הרבים, איננו תהליך קל והוא כרוך גם באכזבות ותסכולים. בצד ההתקדמות לקראת הסכמה קיימים גם זמנים של עיכוב ונסיגה ותקופות של חוסר וודאות. מי שמתקשה להתמודד עם הקושי וחוסר הוודאות עלול להגיב בשתי דרכים אופייניות – האחת, ויתורים מרחיקי לכת, במטרה להגיע במהירות להסכם ו"להיפטר" מהקושי. המחיר עלול להתבטא בהסכמה לתוצאות קשות שילוו אותו לאורך זמן, ואשר ניתן היה להימנע מהן. השניה, קוצר רוח המתבטא בהצגת דרישות מקסימליות ועמדות בלתי מתפשרות, במטרה להפחית את חוסר הוודאות והסיכון. במקרה זה המחיר עלול להתבטא בהסלמה ופיצוץ התהליך. בהליכים הסכמיים צריך להתכונן למו"מ מורכב ולהצטייד באורך רוח ואסרטיביות יחד עם נכונות לראות את צרכי בן הזוג. לא תמיד ניתן לבצע את כל הצעדים שתוארו כאן כבר בשלב ההכנה. בירורם של חלק מהדברים עשוי לגלוש לתוך התהליך עצמו. ועדיין, אם ברצונכם לשלוט בתהליך ולא להגרר בעקבותיו, אל תוותרו על הצעדים הללו, גם אם בשלבים מתקדמים יותר של התהליך. המדריך למתגרשים נכתב על ידי עו"ד חמוטל גת, המתמחה למעלה מעשרים שנה בגישור במשפחה ובגישור גירושין. המדריך אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי.